עד היום, הבר האהוב עליי היה פרנץ׳57. ברחוב ברנר מול השוק, עם האפי האוור עד 21:00 ובערך 14 מושבים. תמיד היה בו מקום, ולכן שמרתי עליו בסוד מוחלט. אולי זה גם מה שהוביל לסגירה שלו בסוף 2017, ומאז אני מספרת ברבים על מקומות שאני אוהבת.

כשהוא נסגר, בצעד שהיום אני מבינה עד כמה מיוחד הוא היה, הבעלים פרסמו את אוסף המתכונים המלא שלהם באינטרנט. לא היה לי שום ידע, ציוד בקבוקים או אפילו דירה משלי, אבל הורדתי את המתכונים ושמרתי עליהם - ליום שבו יהיו לי ואהיה ראויה להם.

זה היה הקוקטייל הקבוע שלי. חמוץ, מיוחד, חזק. אחרי שקניתי את השייקר הראשון שלי, הלכתי להורים שלי כי ברור שלא היו לי כל התבלינים האזוטריים להכין את הסירופ. אבא שלי יצא איתי בהתרגשות לגינה כדי להצית את האש ולקלות את התבלינים. שנינו כל כך נהננו, שהוא קנה לי אחר כך ברנר כדי שיהיה לי. כבר לא צריכה את הסמטה שמול השוק.

לקוקטייל

• 60 מ״ל ג׳ין (עדיף פלימות׳)
• 30 מ״ל מיץ ליים
• 20 מ״ל סירופ herbe
• 2 חתיכות אננס

כותשים בשייקר את האננס, אז מוסיפים את כל המרכיבים ומנערים. מסננים לכוס אולדפאשן עם קרח. מקשטים באשכולית, זסט לימון וראש בזיליקום גדול.

הסירופ

שמים בסיר קטן 20 מ״ל פרנו עם זרעי כוסברה, זרעי שומר, קצת מרווה מיובשת, ענף למון גראס קצוץ, קפיר ליים, קליפת ליים, כוכב אניס. מציתים ונותנים לתבלינים להיקלות. בלי פחד!

כשנמאס או האש מתחילה לדעוך, מוסיפים 100 גרם סוכר ו-80 מ״ל מים, ומערבבים עד שהאש דועכת לחלוטין. מוסיפים נענע טרייה, מרתיחים וסוגרים. מסננים, מעבירים לכלי נקי ומאחסנים במקרר.

הערות לסיום

אם הסירופ הוא too much, אפשר להכין סירופ רגיל ולהשתמש בג׳ין opihr. התבלינים שלו חזקים ודומים מאוד.

ניתן להחליף את הפרנו (שהוא ממותק) גם בפסטיס או אוזו. לא ניסיתי מעולם עם ערק, שעלול אולי להשתלט מעט.

סירופ סוכר בכללי יכול גם להחזיק חצי שנה במקרר - פה בגלל המרכיבים שהשרנו, עדיף להניח שזה יהיה בערך 3 חודשים. בכל מקרה, אפשר לפתוח ולהריח. אם זה לא טוב, אתם תדעו.