אני זוכרת היטב את המשקה האלכוהולי הראשון ששתיתי - דלי של sex on the beach בבר מלא אורות צבעוניים באיה נאפה. זה היה בדיוק ביום הולדת 18, כי התעקשתי לא לשתות עד שאני בדיוק בת 18 מעקרון של ״אני לא צריכה אלכוהול כדי ליהנות״ שכמובן בדיעבד הסתיר את העקרון האמיתי שהוא היותי חנונית גמורה.

הזיכרון הבא הוא ערב ״בנות ללא תחתית״ בבר בהרצליה. בפעם הראשונה מצאתי בצבא חבורה אמיתית שהרגשתי שייכת אליה, והערבים האלה היו צחוק ושמחה אמיתית, בברים בינוניים להחריד שהרגישו כאילו אנחנו כבר גדולות. אבל בערב הספציפי ההוא נמאס לנו שהטעם היחיד בקוקטייל הוא ״מתוק״. החלטנו להמשיך הלאה.

מאז היינו יוצאות כבר לברי קוקטיילים בתל אביב. 223, דאבל סטנדרט, פרנץ57 (לאימפריאל לא יכולנו אז להיכנס) - ליוו את החבו שלנו בעוד דרכינו הולכות ומתפצלות. אני יצאתי לקצונה, חלק יצאו להדריך, חלק השתחררו. התקדמנו לתפקידים רגישים יותר, עם אחריות גדולה יותר - ועדיין להספיק להאפי האוור הייתה משימה בעלת חשיבות עליונה. טקס.

מה היה הקוקטייל הראשון שהכנתי בעצמי - אני כבר לא ממש זוכרת. אבל הכנתי אותו למי שהפך לבעלי, שהכריז שהוא לא אוהב מתוק. בגאווה לא שמתי סוכר, והקוקטייל יצא דוחה. זה היה הסוד הראשון שלמדתי, טריוויאלי ככל שיהיה - סוכר הוא המרכיב העיקרי שהופך את הקוקטיילים לטעימים. הוא מחבר את הטעמים, מעמיק אותם. בלעדיו זה פשוט אתנול וחומצה.